פסק-דין בתיק ת"ק 43262-02-12

תביעה כספית ע"ס 4,449 ש"ח.

א. התביעה :

בכתב-התביעה נטען, כי בתאריך 27.6.10 נהג התובע ברכבו, מסוג מיצובישי לנסר, שנת ייצור 2007, מ"ר 50-920-62, בכביש 4 בסמוך לצומת ישרש, בנסיעה איטית.

לפתע, חש התובע חבטה בחלק האחורי של רכבו, והתברר לו כי נתבע 3, אשר נהג ברכב מסוג סובארו, מ"ר 28-738-08, שנתבעת 4 הינה מבטחתו, לא הספיק לבלום את רכבו ופגע ברכב שהיה לפניו, שבו נהג הנתבע 1, מסוג מאזדה, מ"ר 64-320-56,  שנתבעת 2 מבטחתו, אשר עקב כך נדחף מאחור אל רכבו של התובע.

עקב התאונה, נגרמו לרכבו של התובע נזקים כדלקמן: השתתפות עצמית 1,436 ש"ח, הפסד פרמיה - 740 ש"ח, ירידת ערך - 913 ש"ח, כינון - 160 ש"ח, הוצאות ואגרת בית-משפט - 200 ש"ח, עוגמת נפש - 1,000 ש"ח.

ב. ההגנה :

נתבעים 1 ו - 2 מכחישים את אחריותם לקרות התאונה. נטען, כי בתאריך 27.6.10 נהג נתבע 1 ברכבו בנסיעה ישרה כדין, כאשר לפתע סטה התובע אל מסלול נסיעתו. הנתבע 1 בלם את רכבו, אולם נפגע מאחור בעוצמה ונהדף על-ידי רכבו של נתבע 3 על רכב התובע. האחריות לקרות התאונה היא של נתבע 3 ובאשמתו של התובע.

נתבעים 3 ו - 4 מכחישים את אחריותם לקרות התאונה. נטען, כי בתאריך 27.6.10 נהג נתבע 3 ברכבו, במהירות של  50 קמ"ש, מאחורי נתבע 1, אשר נסע במהירות גבוהה ממנו. נתבע 3 "הסתכל לשבריר שנייה ימינה למראה והחזיר את הראש קדימה. לפתע, פתאום נתבע 1 עצר את רכבו". נטען, כי הנתבע 3, אשר היה במרחק של 7 - 9 מטר ממנו בלם במהירות אך רכבו החליק עד לפגיעה בנתבע 1 בפגוש האחורי. נטען, כי נתבע 1 עצר בפתאומיות את רכבו היות והתובע אשר נסע לפני נתבע 1 ניסה "לגנוב" את הרמזור שמאלה, אך היות והדבר לא התאפשר לו הוא נעצר בשיפוע ולכן נתבע 1 בלם ונהדף על התובע ופגע בו בצד ימין אחורי. אילולא התובע היה מנסה להידחף לנתיב שמאלה התאונה לא הייתה מתרחשת. הנזקים תומכים בגרסה זו. לעניין הנזק, ירידת הערך של רכב התובע נקבעה עוד קודם לתיקון, כך שלא ניתן להעריך אותה, אלא בבדיקה חוזרת לאחר התיקון. ערך רכבו של התובע לא בוצע תוך הפעלת קריטריונים שונים כגון מספר בעלויות, מספר ק"מ ואירועים תאונתיים  נוספים מן העבר.

ג. דיון :

בבית-המשפט העידו הנהגים והתקבלה תמונה עובדתית ברורה.

התובע תאר את נסיבות התאונה. הוא סיפר, כי כאשר הוא הגיע לצומת ישרש היה טור של רכבים, הוא ניסה להשתלב שמאלה "לא נתנו לי להיכנס אז נסעתי בנתיב השני הימני" (עמוד 1 שו' 16).  התובע הוריד מהירות והגיע לעצירה מלאה, ואז הרגיש חבטה מאחור וגילה, כי רכב המאזדה נהדף על החלק האחורי של רכבו. התובע מסר, כי הוא חש "חבטה אחת, הרכב שלי זז קדימה..." (עמוד 1 שו' 24).

הנתבע 1 שב על גרסתו שבכתב ההגנה והדגיש, כי "פתאום התובע עצר, הוא רצה לפנות שמאלה, לא נתנו להיכנס וירדתי במהירות...פתאום קיבלתי מכה מרכב מאחור שבו נהג הנתבע 3 ונדחפתי קדימה בכוח אל רכב התובע" (עמוד 3 שו' 11 - 13).  נתבע 1 הדגיש, כי רכבו של התובע "עצר לא ישר, רצה להיכנס באלכסון" (עמוד 3 שו' 14, 22).

עדה מטעמו של נתבע 1 תמכה בגרסתו של נתבע 1 (עמוד 3 שו' 26 - 31).

הנתבע 3 אישר כי רכבו הדף את רכבו של נתבע 1: "לקחתי את הנתיב האמצעי והתחלתי להגביר מהירות, הגעתי ל - 50 - 60 קמ"ש, רציתי לקחת ימינה לכיוון 431, שנייה אחת הסטתי את הראש ימינה, החזרתי את הראש ישר, ראיתי את המאזדה בולמת...התחלתי ברקס, החלקתי עם הרכב, נכנסתי במאזדה מאחור במרכז האוטו והמאזדה נהדפה על המיצובישי" (עמוד 4 שו' 4 - 7).

אני מקבל את התרחיש העובדתי העולה מעדותם של נתבעים 1 ו - 3 הנתמכת בעדתו של נתבע 1, ושמקבלת ביטוי מסוים גם בעדותו של התובע.

עדותם של נתבעים 1 ו - 3 היו עדויות אמינות, באשר הם העידו על מצב הדברים בלא כחל ושרק, מבלי להסתיר פרטים שאינם תומכים בגרסתם.

עדותם של נתבעים 1 ו - 3 עולה בקנה אחד עם הדברים שאותם מסרו לחברות הביטוח שלהם.

הנזקים לרכבו של התובע מתאימים לגרסתם של הנתבעים 1 ו - 3, שכן אין מדובר בנזק "חזית-אחור" מלא.

אני קובע, כי התאונה הייתה חד-שלבית, שבמסגרתה, רכבו של התובע, המיצובישי, עמד במצב אלכסוני בנתיב הנסיעה, בבקשו להשתלב שמאלה, לאחר מכן עמד רכבו של נתבע 1, מסוג מאזדה, ולבסוף הגיח נתבע 3, ברכב הסובארו, בנסיעה שוטפת, פגע בחלק האחורי של רכב נתבע 1, המאזדה והדף אותו אל החלק האחורי של המיצובישי, רכבו של התובע.